#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לכהן להטמאות טומאה דרבנן:<br>1. לכבוד רבו שמת?<br>2. כדי ללמוד תורה?<br>3. לצאת לחוץ לארץ למצות, וללמוד תורה?<br>4. טומאה דרבנן לישא כפיו?<br>5. לראות את המלך?<br>6. לכבוד נשיא שמת?<br>7. לכבוד אביו ואמו?<br>8. לכבוד הרבים?	"1. כשמת חמיו של רבי ינאי זעירא שהיה כהן, והיה גם רבו, שאל את את רבי יוסי - ואסר לו, שמע רבי אחא ואמר שיטמא לו תלמידיו. וכן היה כשמת רבי יוסי, נטמאו לו תלמידיו, ואח""כ אכלו בשר ושתו יין [קודם קבורה, שאסור לאבלים (אחר קבורה כדלעיל אוכל בשר ושותה יין)], אמר להם רבי מנא, ממ""נ, אם אתם אבלים למה אכלתם בשר ויין, ואם אין אתם אבלים למה נטמאתם למת. <br>2. הגמרא מביאה כמה עובדות חלוקות בענין זה, א. רבי יוסי ישב ושנה לתלמידים, והכניסו מת למקום שלמדו, ולא אמר כלום לא לתלמידים שיצאו ולא לתלמידים שלא יצאו. שלא רצה להורות בענין זה. ב. רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא אמר שאביו לא היה תחת הכיפה של קיסרי שהיתה הדרך המובילה לבית הקברות, וסוף טומאה לצאת ואסור לכהן לעבור שם. [יש גורסים - אבל רבי אמי כן עבר]. ג. היה מעשה שרבי חזקיה ורבי כהן ורבי יעקב בר אחא טיילו בככרות של ציפורי, והגיע לכיפה שהיה שם מתים, פירש רבי כהן, כשהגיעו למקום טהרה חזר אצלן, אמר להם במה עסקתם, אמר רבי חזקיה לרבי יעקב בר אחא לא תאמר לו כלום. ומסתפקת הגמרא האם זה משום שכעס שרבי כהן פרש, או משום שהיה קנתרן. <br>3. מותר לכהן לצאת לחו""ל ל: א. דיני ממונות, ב. דיני נפשות, ג. קידוש החודש, ד. עיבור שנה. ה. להציל שדה מיד גוי, ואפילו ליטור יוצא ועורר עליה, ו. לישא אשה. וזה דוקא אם הבטיחו לו אשה. ז. תלמוד תורה - לת""ק - יוצא, ל רבי יהודה - אם יש לו מהיכן ללמוד תורה בא""י אל יצא. רבי יוסי - אפילו יש לו מהיכן ללמוד תורה יצא, שלא מכל אדם זוכה ללמוד. וכן היה מעשה עם יוסף הכהן, שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן.<br>4. מגבילה [- שם חכם] אחיו של רבי אבא בר כהן אמר לפני רבי יוסי בשם ר' אחא - שמותר, שמע ר' אחא ואמר - אני לא אמרתי כלום. אח""כ אמר אולי שמע ממני מה שאמרתי בשם רבי יודא בן פזי בשם רבי אלעזר - שכל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו עובר בעשה, וסבר שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה [וזה לא נכון, שבזמן שעובר על הלאו לא מקיים עשה], אבל אני לא אמרתי, תביאו אותו ואני אלקה אותו ע""כ. <br>רבי אבהו ישב בבית המדרש התחתון שבקיסרין והיה שם מת, והגיע זמן נשיאת כפים ולא שאלו אותו האם מותר ללכת לישא כפיהם, אלא נשארו שם, כשהגיע הזמן לאכול שאלו אותו האם מותר להם לצאת, אמר להם לנשיאת כפים לא שאלתם אותי ולאכול אתם שואלים, כיון ששמעו כך התביישו מפניו ונשמטו להם אחד אחד. <br>5. רבי ינאי - מותר. כשעלה דוקליטיינוס המלך לא""י, ראו את רבי חייא בר אבא מיפסע על קברים דצור לראותו. המצוה בזה הוא - רבי חזקיה ורבי ירמיה בשם רבי יוחנן - מצוה לראות גדולי המלכות, לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות. <br>6. מותר, והביאו לזה כמה עובודות, א. כשנפטר רבי יודן נשיאה הכריז רבי ינאי שאין כהונה היום [שהכהנים יטמאו אליו]. ב. כשנפטר רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה דחף רבי חייא בר אבא לרבי זעירא בבית הכנסת דגופנא בציפורין וטומאו. ג. כשמת נהוראי אחתיה דר' יהודא נשיאה, שלח רבי חנינא בתר רבי מנא שהיה כהן שיבוא ויטמא ולא בא, א""ל אם בחייהון אין מטמאין להון כ""ש במיתתן, אמר רבי נסא שזה לא נכון, כיון שבמיתתם אנו עושים אותן כמת מצוה שמותר לכהן להטמאות. <br>7. רבי יסא שמע שאמו מגיעה לבוצרה שהיה בחו""ל, שאל את רבי יוחנן האם מותר לו לצאת, ענה לו ר""י - אם מפני סכנת דרכים - צא, אם משום כיבוד אב ואם - איני יודע. ונדנד לרבי יוחנן, אמר לו - אם גמרת לצאת תבוא בשלום. רבי שמואל ב""ר יצחק - עדיין לא נפשט אם מותר, שר""י רק ברכו ולא אמר לו שמותר לו לצאת. רבי אלעזר - הספק נפשט, שאם ברכו אין רשות גדולה מזו.<br>8. פשטו שמותר, מזה שכתוב בברייתא ""היו שם שתי דרכים מתאימות אחת רחוקה וטהורה ואחת קרובה וטמאה, אם היו הרבים הולכין ברחוקה הולך ברחוקה, אם לאו הולך בקרובה, מפני כבוד הרבים"", וזה גם בטומאה דארוייתא, שאמר רבי זעירא גדול הוא כבוד הרבים שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת."	תלמוד ירושלמי/זרעים/ברכות/מי שמתו/דף לד		
